כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְבַקֵּר
אֶת הַבַּיִת שֶׁל הַהוֹרִים
אִמִּי מְשַׂחֶקֶת עִם תִּינוֹק.
וַאֲנִי נָח עַל הַמִּטָּה
בְּחַדְרִי.
לִפְעָמִים, הִיא מְצִיצָה
לִפְנִים בִּכְדֵי לִבְדֹּק
אִם אֲנִי יֹשֶׁן
אַךְ אֲנִי עֵר.
מַבָּטִי פּוֹגֵשׁ אֶת מַבָּטָהּ
וְהַמֶּרְחָק שֶׁבֵּינֵינוּ
אֵין-סוֹף. . .
אָז הִיא חוֹזֶרֶת לַסָּלוֹן
וּמוֹדִיעָה לְאָבִי
שֶׁ"הַיֶּלֶד" לֹא מַצְלִיחַ לְהֵרָדֵם.