יָפָתִי דָּמְתָה לַלַּיְלָה / אלירן דאור

יָפָתִי דָּמְתָה לַלַּיְלָה וַאֲנִי לַיּוֹם,
אָז קָבַעְנוּ הַפְּגִישָׁה לַצָּהֳרַיִם.
הִיא לָבְשָׁה שִׂמְלָה שְׁחֹרָה,מָרְחָה שְׂפָתוֹן אָדֹם
וְחִיְּכָה בְּלִי לְכַוֵּץ אֶת הָעֵינַיִם.

יָפָתִי דִּבְּרָה הַרְבֵּה עַל חֲלוֹמוֹת,
וַאֲנִי בַּלָּאט סָפַקְתִּי לִי כַּפַּיִם.
הִיא לֹא חִכְּתָה לַלַּיְלָה לְמִשְׁמַע תְּשׁוּבוֹת,
אַךְ לִי עַד הַבֹּקֶר זְמַן בֵּינְתַיִם.

אֲהוּבָתִי קִבְּלָה מִמֶּנִּי פֶּרַח קָט
כְּשֶׁבְּשׁוּלֵי גַּן אֲבִיבִי טִיַּלְנוּ.
הֶחֱזַקְנוּ יָד בְּיָד, וְהָעוֹלָם שָׁקַט
עִם כָּל מָה שֶׁחָלַמְנוּ וְהִגְשַׁמְנוּ.

נָשְׂאָה אֶת בְּנִי בָּרֶחֶם יָפָתִי
עֵת שֶׁקָּרָא לִי מְפַקְּדֵי לַקְּרָב.
נָשַׁקְתִּי לָהּ,אָמַרְתִּי לָהּ:"אִשְׁתִּי,
אֶחֱזֹר לְכָאן עִם גֶּשֶׁם,כְּמוֹ הָעָב"

אַךְ בְּלַיְלָה קַר אֶחָד,עֵת שֶׁיָּשְׁנָה אִשְׁתִּי,
קָרָא לִי הַשָּׂטָן לִהְיוֹת קָרְבָּן.
צָעַדְתִּי רִאשׁוֹן מִבֵּין כָּל פַּלֻגָּתִי,
כִּי הִבְטַחְתִּי לָהּ גַּם לֹא לִהְיוֹת שָׁפָן.

בְּבֵית עָלְמִין צְבָאִי אֲנִי עָטוּף בַּדִּים.
בּוֹכָה אִשְׁתִּי, הָרָה, יָפָה וְאֻמְלָלָה.
וְצֶוֶת הַיְּחִידָה, כֻּלָּם יִהְיוּ עֵדִים
כַּמָּה בְּמוֹתִי בִּשְׂדֵה הַקְּרָב דָּמִּיתִי לָהּ.

יָפָתִי דָּמְתָה לַלַּיְלָה וַאֲנִי לְיוֹם,
אַךְ הַיּוֹם חָשְׁכוּ בְּאוֹר חֲלוֹמוֹתֶיהָ.
וּבַסּוֹף הַהַלְוָיָה יָלְדָה לִי בֵּן יָתוֹם,
קָרְאָה אֶת שְׁמוֹ עַל שְׁמִי,וּתְפִלּוֹתֶיהָ

נָשְׂאָה – שֶׁאָשׁוּב כְּפִי שֶׁהִבְטַחְתִּי,
בַּחֲלוֹם, עִם גֶּשֶׁם כְּמוֹ הָעָב בַּעֲרָפֶל.
אַךְ הַפַּעַם אֶעֱזֹב בַּזְּמַן – כְּשֶׁעוֹלֶה יוֹם
וְעַל חֶשְׁכַת קִבְרֵי הָאוֹר נוֹפֵל.