פַּעַם פָּרַח כָּאן גַּן
בְּשַׁעַר הַיִּשּׁוּב הַיָּשָׁן הַקָּטָן:
לְפָנִים 'קִבּוּץ עוֹלֶה עַל הַקַּרְקַע' בָּעֵט
הַמְּשׁוֹרֵר: מוֹלֶדֶת.
וּבְטֶרֶם צִפִּיָּה נוֹלְדָה וְכָל תִּקְוָה:
לֹא הָיְתָה אֶלָּא אַהֲבָה.
הֵיכָן הֵם עֵרָן וְגַלִּית וְרֹנִית?
אֵיפֹה רְוִיטָל וֶאֱיָל יָרֹן וְשָׂגִית?
הֵיכָן הַיְּלָדִים הַמְּחַיְּכִים וְשָׁרִים בַּתְּמוּנוֹת
עַל מָטָר וְשַׁבָּת וְאוֹת (לַבָּאוֹת)?
וְרַק שֻׁלָּה הַגַּנֶּנֶת הַנִּצְחִית
עֲטֶרֶת זָהָב לָהּ לְרֹאשָׁהּ: בְּיָדֶיהָ חַמָּנִית
גַּם נַרְקִיס תְּטַפַּח לְאוֹת
כִּי רַק אַהֲבָה תַּעֲנֶה אֶת כָּל הַשְּׁאֵלוֹת.
*המשורר הנרמז כאן הוא שאול טשרניחובסקי, שנכח במעמד וחיבר פואמה בשם זה לרגל הקמת מצודת-אוסישקין ג' (לימים מושב שאר ישוב), אשר בגליל העליון, ב-1940. לאחר אירועי שמחת-תורה תשפ"ד פונה היישוב בפעם השניה – ואולי גם האחרונה (הפעם הראשונה היתה בזמן מלחמת-העצמאות, ב-1948).