אַהֲבָה בְּעֵת גּוֹרָל / הלל חפץ

אִלּוּ הָיִית נוֹתֶנֶת בִּי סִימָן וְלוּ רַק רֶמֶז,
לוּ רַק זִהִיתִי מַבָּטֵךְ בְּעִפְעוּף רִיסַיִךְ כָּךְ חוֹלֵף,
וְאִלּוּ בְּזִיעַ שִׂפְתוֹתַיִךְ בִּי נִשְׁמְעָה אִוְשַׁת קוֹלֵךְ,
לוּ רַק יָדְעוּ חוּשַׁי בְּעֵת גּוֹרַל זְמַן חִדּוּדִין.

הַאִם זוֹ הַשְּׁכִינָה אוֹ חֶדְוַת גּוֹרָל שֶׁרַק תָּהִין,
כִּי גַּם גּוֹרָל וְאַהֲבָה יָכוֹל וְנִתְּנוּ בְּיָד שֶׁל שְׁנַיִם,
וְאִם הַשְּׁנַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ וְאִם גַּם לֹא הֵהִינוּ,
אוֹ רַק אֶחָד הוּא שֶׁיָּדַע בְּטֶרֶם גַּם שְׁנִיָּה הֵבִינָה.

לוּ רַק הָיְתָה נוֹתֶנֶת בִּי סִימָן וְלוּ רַק הֵבַנְתִּי רֶמֶז,
וְלוּ הִקְדַּשְׁנוּ גַּם עוֹד רַק מְעַט וְקֶשֶׁב וּמַבָּט,
כִּי אָז גּוֹרָלֵנוּ שְׁנַיִם, לָאַהֲבָה הָיָה נִקְבַּע לוֹ אָז 
וְשִׂפְתוֹתַיִךְ בִּי וְרִיסַיִךְ וְחֹם גּוּפֵךְ בִּי לָעַד יִלְהַט.