הִיא הִנִּיחָה לִי שָׁעוֹן בַּיָּדַיִם
וּמַסְמֵר בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת,
אָז אָמְרָה בְּקוֹל רוֹבּוֹטִי
"תִּיק-תּוֹק, תִּיק-תּוֹק".
הִסְתַּכַּלְתִּי בַּחֲתוּל, וְאָז הֶעֱבַרְתִּי
מַבָּט עַל הַדִּירָה . . .
עָמְדָה סַפָּה מִשְּׁנוֹת הַ-90,
מַחְשֵׁב יָשָׁן וּמִזְוָדָה.
חֲתִיכַת נְיָר בְּתוֹךְ מִסְגֶּרֶת,
אוֹרְגָּנִית שֶׁלֹּא נָגַעְתִּי בָּהּ שָׁנָה.
לְבַסּוֹף שׁוּב פַּעַם הִסְתַּכַּלְתִּי
עָלֶיהָ בְּחַזְּרָהּ-
אַךְ הִיא הִמְשִׁיכָה בְּשֶׁלָּהּ!
"תִּיק-תּוֹק, תִּיק-תּוֹק".